יום ג', ו’ בתמוז תשע”ח







.
 
על עיצוב דמותו הרוחנית של יום העצמאות בידי הרבנות הראשית בשנת ה'תש"ט – שיקולים, נימוקים והחלטות
קרא עוד...
א. י' בטבת – 'יום הזיכרון לחללי הגולה' לאחר פניות רבות ודרישה חוזרת ונשנית מגופים שונים, ויחידים שרצו לומר קדיש על יקיריהם ולא ידעו את יום מותם, לקבוע, סוף סוף, תאריך קבוע להנצחת השואה, ומתוך הבנה שלא ניתן למשוך יותר עניין זה, פן יקדימו אותם אחרים, שלחו הרבנים הראשיים בחודש חשון תש"ט (11.48), מכתב לחברי מועצת הרבנות הראשית המורחבת, בו הודיעו להם על הסכמתם לקבוע את י' בטבת כיום זיכרון כללי לשואה, וביקשו את הסכמתם לתאריך זה ולתוכנית היום אותה הם הציעו. מצאתי מספר תשובות לפניה זו. הרב יעקב עדס כתב, שלדעתו יום זה כבר נקבע לזכר אסון אחר, וקביעתו גם לזכר השואה תשכיח את זכרו של אסון זה. לכן היה רצוי לקבוע יום מיוחד, אך בכל אופן הוא מסכים להצעתם כי: "ברוך טעמם ונימוקם עמם".
קרא עוד...
הרבנות הראשית קבעה בי"ב כסלו תש"ט (1948) את י' בטבת כ'יום הזיכרון לחללי השואה' ללא הבחנה כיצד הם מתו - כולם קדושים. בין שרידי הפרטיזנים ומורדי הגטאות, היו שהסתייגו מהאופי הדתי של היום, לכן הם דרשו לקבוע יום זיכרון בתאריך אחר בו תובלט הגבורה הפיזית, כמו המרד בגטאות, עליו יש לחנך את הדור הצעיר. בויכוח שפרץ באותה העת, סבר הציבור הדתי, שהגבורה הרוחנית אינה נופלת מזו הפיזית, לכן יש להמשיך לציין את י' בטבת באופי הדתי, כפי שהיה מקובל בקהילות ישראל מדורי דורות. רק בשנת תשי"א (1951), לאחר ויכוחים רבים, קבעה הכנסת את יום הזיכרון הלאומי לשואה. נסקור בקצרה את יחסה של הרבנות הראשית ליום זה, ואת יחסי הגומלין בינה לבין מוסד 'יד ושם' שקם כדי לשמר את זיכרון השואה.
קרא עוד...
עם סיום השואה היה ברור שיש לעשות כל מאמץ לזכור ולהנציח את זכר הקדושים שנספו בה. להלן נבחן מה היתה תרומתה של הרבנות הראשית לעיצוב דמותם ואופיים של הזיכרון וההנצחה. נחשוף כאן לראשונה פרטים שהיו חסויים מעיני הציבור, וזאת לאחר עיון בארכיונים שונים ובעיתונות של אותה התקופה. צעדי בראשית כבר בה' בטבת תש"ה (21.12.44), עוד בטרם הסתיימה המלחמה באירופה, שלחה הרבנות הראשית הזמנה לרבנים ואישי ציבור להשתתף בדיון ראשון על קביעת יום זיכרון לדורות על השואה. ישיבה מיוחדת זו התקיימה בי"ז בטבת (2.1.45), השתתפו בו נציגים מהמוסדות הלאומיים, מהמזרחי ומאגודת ישראל, המתכנסים לא קיבלו החלטה בנידון. במקביל, בח' בטבת (24.12), שלח נשיא אגודת ישראל העולמית, הרב י"מ לוין, מכתב אל ראב"ד העדה החרדית וחבר מועצת גדולי התורה, הרב ז"ר בנגיס, בו הוא ביקש לקבל את חוות דעתו על הצעתו של אחד מגדולי התורה בארץ (הכוונה לאב"ד קרניקי, הרב ח"י מישקובסקי, שעלה לארץ והיה פעיל מאד בהצלת יהודים בזמן השואה) – לקבוע יום צום לדורות, שחומרתו תהיה כחומרת תשעה באב רק שהוא יתחיל מהבוקר. והוסיף הערה חשובה: "לא יתכן שלא לעשות התעוררות גדולה בארץ ובתפוצות, ולא לקבוע זכר לדורות לאסון וחורבן נורא כזה!" גם החזון איש, שנבחר בסיון תש"ד (6.44) למועצת חכמי התורה שמנתה 19 חברים, קיבל מכתב דומה. בתשובתו (שהתפרסמה בקובץ אגרות, א', אגרת צז) הוא הביע התנגדות נמרצת לקביעת יום שכזה, כי הסמכות לקבוע תקנה לדורות היתה רק בידי הנביאים. בכ"ט בטבת (14.1), התקיימה התכנסות נוספת בבית הרב הראשי, הרב י"א הרצוג, השתתפו בה 50 מחשובי הרבנים והאדמו"רים בארץ. נדונה בה גם ההצעה לקבוע יום צום לדורות על אסון השואה, שישמש כ"יארצייט" כללי בשביל עם ישראל בכל תפוצותיו. גם הפעם לא התקבלה כל החלטה. בט"ז בסיון (28.5) התכנסה מועצת הרבנות הראשית המורחבת, לראשונה לאחר סיום המלחמה. הרב הרצוג מסר, שמתנהלת תעמולה באוניברסיטה העברית להקמת 'יד לגולה'. והוסיף: על הרבנות הראשית להקים מיד ועדה שתחל לפעול להנצחה כמסורת ישראל "...ולא, נאלץ להיגרר אחריהם או שיחתמו אותנו לבטלנים". באותה ישיבה התקבלה החלטה חשובה - להקים בארץ 'יד לגולה' שיהווה זיכרון קודש ליהודי אירופה שנספו בשואה..
קרא עוד...
א. משה - קיבל בהר סיני תורה שבכתב + תורה שבעל פה ['י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן']. ב. יהושע ג. זקנים ד. נביאים – תקנו תקנות ומנהגים (רובם חיו בזמן בית המקדש הראשון, שנחרב ע"י נבוכדנצר מלך בבל).
קרא עוד...
יום העצמאות היה אחד הימים הגדולים בשנה אצל הרצי"ה קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. התפילה בישיבה היתה מרוממת במיוחד. הרצי"ה נהג לצאת עם תלמידיו לרקוד בליל החג ברחוב עם ההמונים. בכל שנה, בדבריו במסיבה בישיבה, דיבר על גדולת היום והחובה להודות לקב"ה, גם בשנים הקשות שהיו במדינה מבחינה דתית, כלכלית וביטחונית. הרבה בזכותו יום העצמאות קיבל אופי דתי עם תפילת מיוחדות וסעודת מצוה, כפי שניתן ללמוד ממאמר זה.
קרא עוד...
רב בית הספר שלנו, מיום היווסדו, הוא הרב שמואל כ"ץ שליט"א. הרב מהווה דמות משמעותית בחיי בית הספר, ברבדים שונים.
קרא עוד...
זכה דורנו לראות בהגשמת כיסופי הדורות - הקמת מדינת ישראל. זהו האירוע הגדול ביותר בתולדות עמנו מאז חורבן בית המקדש לפני כאלפיים שנה. להלן מובאים קטעים מדבריהם של גדולי ישראל, שכתבו והסבירו מהי המשמעות הדתית של הקמת המדינה, מהי המצווה שיש בכך, ומהי מעלתה - כמתנה אלוקית – למרות הנסיגות, הקשיים והמעשים של ראשיה, שריה ויועציה.
קרא עוד...
רב בית הספר מפעיל מספר פרוייקטים רב-שנתיים:
קרא עוד...
בימים אלו בנות כתות ג'-ו' לומדות, בעיקר בלימוד עצמי, על המושגים הקשורים בחג הפסח, וכן סימן פ"ח בקיצור שולחן ערוך מקור חיים העוסק בהלכות ליל הסדר. תקוותנו שלימוד זה יסיע לתלמידות להגיע מוכנות יותר לליל הסדר הקרב ובא.כל המעוניין יוכל להיכנס ולעיין במושגים אלו.
קרא עוד...
הרב עוזיאל, יליד ירושלים, הצטיין במידות נעלות, נועם הליכות, ענווה, איש אמת ויושר, בעל סובלנות ואורך רוח, מהנעלבים ואינם עולבים. הופעתו האצילית עוררה כבוד בכל מקום. שקידתו העצומה בלימוד התורה מאז ימי נערותו, הקנתה לו בקיאות גדולה והעמקה בכל מכמני התורה, בנוסף להיותו נואם וכותב בחסד. היה צמא דעת ורחב אופקים, בכל מקום בלט בכישרונותיו המיוחדים.
קרא עוד...
נולד בי"ג בסיון תר"ם (1880) בירושלים. אביו, הרב יוסף רפאל, היה אב בית דין של עדת הספרדים ונשיאה, צאצא של מגורשי ספרד. אמו שרה היתה נכדת הראשון לציון הרב חיים דוד חזן. למד בתלמוד תורה הספרדי "דורש ציון" ובישיבת "תפארת ירושלים". בתרנ"ד (1884), בהיותו בן 14 נתייתם מאביו, ועול פרנסת אמו ואחיו הקטנים הוטל על שכמו, למרות זאת המשיך בלימודיו בשקידה נפלאה, רכש גם השכלה כללית.
קרא עוד...
לרגל הנושא השנתי השתתפו תלמידותינו בתחרות כתיבת סיפורים לאורו של הרב עוזיאל "והאמת והשלום אהבו" הסיפור הנבחר הינו של נעה קובלסקי מכיתה ד'2.
קרא עוד...
הודעות
מידענוף
אליפות הסייבר הישראלית
מושגים ביהדות
הכיתות שלנו
מקצועות לימוד
מדעים - המורה שרה
שיעור אנגלית כיתה ו
שלג תשע"ו
תרגיל מחוזי ללמידה מרחוק
תורת חיים ותוכנית חינוכית
רב בית הספר - הרב שמואל כ"ץ שליט"א
מרכז צמיחה
מפגש עם ספר
שקט! מצלמים
הענן החינוכי