יום ב', יט’ בתמוז תשע”ט
11:57 (24/02/11) עורך ראשי

גליון מספר 1 חודש אלול וראש השנה א. סליחות פרקי תפילה מיוחדים, הנאמרים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה (ראה להלן), בהם מבקש המתפלל סליחה מהקב"ה על חטאיו. בימים אלו הקב"ה קרוב אל האדם וביתר קלות הוא סולח ומרחם עליו, לכן חודש אלול נקרא חודש הרחמים והסליחות. בני עדות המזרח מתחילים לומר סליחות מראש חודש אלול, בכל יום הנוסח קבוע. בני אשכנז מתחילים בכך במוצאי השבת האחרונה שלפני ראש השנה, ואם החג חל ביום ב' או ג', מתחילים לאומרן במוצאי השבת הקודמת. בכל יום אומרים תחינה אחרת. ב. י"ג מידות 13 המידות של הקב"ה, בהן הוא מנהיג את עולמו, אותן הוא לימד את משה רבנו, לאחר שמשה ביקש ממנו לסלוח לישראל על חטא העגל (שמות ל"ד, ו'-ט'). אחת מהן היא מידת הרחמים והסליחה. לכן, נהוג לאומרן בעת אמירת הסליחות ובתפילות יום הכיפורים. ג. לא אד"ו ראש היום הראשון של ראש השנה, לעולם לא יחול בימים א', ד', או ו' בשבוע. ד. התרת נדרים מנהג להתיר נדרים ושבועות בערב ראש השנה או בערב יום הכיפורים כדי להינצל מהעוון החמור של אי קיום נדרים. מבקש ההתרה אומר בקשה מיוחדת בפני 3 אנשים הנחשבים כבית דין, והם מבטלים לו אותם למפרע. בני עדות המזרח נוהגים לעשות זאת גם בי"ט באב - 40 יום לפני ראש השנה, ובערב ראש חודש אלול - 40 יום לפני יום הכיפורים. ה. סימנים מאכלים מיוחדים, הנאכלים בליל ראש השנה, כאשר בשמם יש סימן טוב לשנה החדשה. ו. תקיעות תקיעות רשות - תקיעות שנהוג לתקוע בחודש אלול (מלבד בערב ראש השנה), כדי לעורר את הציבור לחזרה בתשובה. תקיעות מצווה - תקיעות שתוקעים בשופר בראש השנה כפי שציותה התורה (במדבר כ"ט, א), לכן חג זה נקרא גם יום תרועה. תקיעות דמיושב - התקיעות שלפני תפילת מוסף בראש השנה, בהן מותר לשבת (אך נהוג לעמוד). תקיעות דמעומד - התקיעות בתוך תפילת מוסף, שיש לעמוד בהן. נהוג לתקוע בשופר הלקוח מקרן של אייל, כזכות וכזכר לעקידת יצחק, בה לקח אברהם אבינו אייל והקריב אותו על המזבח במקום יצחק בנו שנעקד בתחילה על המזבח. ז. מלכויות, זכרונות, שופרות פרקי תפילה ו-10 פסוקים מיוחדים (בכל קטע - והם לקוחים מהתורה, מהכתובים ומהנביאים), הנאמרים בתפילת העמידה של מוסף בראש השנה, כך שיש בה 9 ברכות (לעומת שבת וחג בהם יש רק 7 ברכות). תפילות אלו מזכירות למתפלל את מלכותו של הקב"ה בעולם, הזוכר את כל מעשי האדם, וזאת ע"י התקיעה בשופר. ח. תשליך תפילה מיוחדת הנאמרת ליד מקור של מים, לאחר תפילת מנחה של יום א' של ראש השנה. בתפילה זו, כביכול, משליך האדם את חטאיו למצולות. מושגים ביהדות גליון מספר 2 עשרת ימי תשובה א. בין כסה לעשור - עשרת ימי תשובה הימים שבין ראש השנה, שנאמר עליו: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהילים פ"א, ד') (בו הירח עדיין מכוסה ולא נראה), ליום הכיפורים החל בעשור (י') בחודש תשרי, ככתוב: "אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כיפורים הוא" (ויקרא כ"ג, כ"ז). עשרה ימים אלו נקראים גם עשרת ימי תשובה, כי מצווה לחזור בהם בתשובה, לתקן מעשים רעים ולהרבות במעשים טובים. בשל חומרת הימים האלו הם נקראים גם הימים הנוראים. נהוג בימים אלו לשנות או להוסיף בתפילת שמונה עשרה את הקטעים הבאים: "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "המלך הקדוש", "המלך המשפט" ו"כתוב לחיים". ב. שבת תשובה (שובה) השבת שבתוך עשרת ימי תשובה. היא נקראת גם שבת שובה, כי ההפטרה שקוראים בה פותחת במילים: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע י"ד, ב'). בשבת זו נהוג שהרב דורש בענייני תשובה והימים הנוראים. ג. אבינו מלכנו תפילה הכוללת תחינות קצרות, לסליחה ולישועה. הראשון שאמרה היה רבי עקיבא, בעת עצירת גשמים (תענית כ"ה, ב'), ובמרוצת הדורות נוספו בה עוד בקשות. תפילה זו נאמרת בראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים ובתענית ציבור. ד. כפרות יש הנוהגים לשחוט לפני יום הכיפורים, תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, לאחר שסובבו אותם 3 פעמים סביב הראש, תוך אמירת: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי וכו'". ויש הנוהגים לעשות זאת בכסף או בדגים, הניתנים לעניים. יש שיצאו נגד מנהג זה. מעשה סמלי זה אינו מהווה תחליף לחזרה בתשובה באופן מעשי. ה. וידוי כל חוטא השב מחטאו, מצווה עליו להתוודות על כך לפני הקב"ה (במדבר ה', ז'). כיום נהוג לומר וידוי בסדר ה-א"ב - "אשמנו", "בגדנו" וכו' - לאחר תפילת שמונה עשרה של שחרית (ומנחה), ובתפילות יום הכיפורים בהן אומרים גם סדר וידוי: "על חטא שחטאנו" לפי סדר הא"ב. מושגים ביהדות גליון מספר 3 יום הכיפורים א. סעודה מפסקת הסעודה האחרונה הנאכלת לפני תחילת הצום ביום הכיפורים (ובתשעה באב). נהוג לאכול בה מאכלים מיוחדים. מצווה לאכול סעודה זו, וזה נחשב לאוכל אותה כאילו הוא צם גם בתשיעי (ט') בחודש תשרי. ב. תפילה זכה תפילה מיוחדת של חרטה ווידוי, הנאמרת בערב יום הכיפורים לפני תפילת כל נדרי (ראה להלן). תפילה זו מזככת את הלב, ומכשירה את האדם לקבל את יום הכיפורים בקדושה, בטהרה ובמחילת עוונות. תפילה זו חוברה על ידי הרב אברהם דנציג, והובאה בספרו "חיי אדם" [חי בשנים: תק"ח (1748) - תקפ"א (1821)]. תפילה זו מהווה פתיחה ליום הדין - בו נחתם דינו של האדם על חטאי כל השנה שעברה. ג. כל נדרי תפילה מיוחדת הנאמרת 3 פעמים, בערב יום הכיפורים לפני שקיעת החמה. הש"ץ האומר תפילה זו, מצהיר על ביטול הנדרים והשבועות של השנה שעברה שלא קוימו. שניים מחשובי הקהל, עומדים מימינו ומשמאלו עם ספרי תורה, וכבית דין הם מתירים להתפלל עם העבריינים. ד. סדר העבודה סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים (המפורטת בויקרא ט"ז). עבודה זו מתוארת בפירוט בתפילת מוסף של יום הכיפורים. ה. מפטיר יונה העולה השלישי לתורה בתפילת מנחה של יום הכיפורים, קורא כהפטרה את ספר יונה העוסק בחזרה בתשובה. ו. תפילת נעילה תפילה המסיימת את תפילות יום הכיפורים. היא נקראת כך כי: א. בשעה זו ננעלו שערי ההיכל בבית המקדש. ב. שערי שמים ננעלים אז, והקב"ה חותם את גזר הדין של כל אחד. בתפילת העמידה וב"אבינו מלכנו" אומרים "חתמנו" במקום "כתבנו". בסיומה של תפילה זו תוקעים בשופר. מושגים ביהדות גליון מספר 4 סוכות א. ארבעת המינים מצווה מהתורה (ויקרא כ"ג, מ'), ליטול ולברך, ביום הראשון של חג הסוכות, על ארבעת המינים: ביד אחת מחזיקים בלולב, המאוגדים בו 3 הדסים מימינו ו- 2 ערבות משמאלו, וביד השנייה אתרוג. רבן יוחנן בן זכאי תיקן לאחר חורבן בית המקדש השני, לנהוג בכך בכל ימי החג (מלבד בשבת), כזכר למקדש (בו נטלו לולב 7 ימים). ב. נסוך המים על פי הלכה למשה מסיני, בשבעת ימי חג הסוכות על הכהן לשפוך מים על ראש המזבח בקרן הדרומית מערבית, בנוסף לנסוך היין (שנהוג בכל יום), בעת הקרבת קורבן התמיד של שחר. דבר זה נעשה דווקא בחג הסוכות, כי בחג זה נידונים על המים ובו מתפללים שיתברכו גשמי השנה כולה (וראה - שמחת בית השואבה). ג. שמחת בית השואבה שמחה גדולה שהיתה נהוגה בבית המקדש השני, בכל ערב של חול המועד סוכות. השמחה, בנגינה ובריקודים, היתה מתקיימת כל הלילה והשתתפו בה גדולי ישראל, עליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו" (סוכה נ"א, ב'). עם עלות השחר יצאה תהלוכה מהר הבית לכוון מעין השילוח, שם שאב הכהן מים בצלוחית זהב, כדי לנסכם על ראש המזבח (וראה - נסוך המים). ד. תעשה ולא מן העשוי - חמתה מרובה מצילתה כתוב בתורה: "חג הסכת תעשה לך" (דברים ט"ז י"ג), למדו חז"ל, שעל האדם לעשות במו ידיו את הסכך לסוכה. לכן, אם הניח עלי גפן על הסוכה (בעודה מחוברת לקרקע, ואפילו קצץ אותם לאחר מכן), הסכך פסול כי הוא נעשה מאליו. לכן, יש להרים את העלים לפחות לגובה טפח ואז יחשב הסכך כנעשה בידי אדם. אם החמה מרובה מצילתה, כלומר: אם השמש החודרת דרך הסכך מרובה מהצל שבסוכה, הסכך פסול; ואם הצל מרובה - כשר. ה. דופן עקומה סוכה המכוסה בצידה, מהדופן ועד רוחב של 4 אמות (כ- 2 מטר), בסכך פסול - מחשיבים סכך זה כהמשך דופן הסוכה (כאילו היא התעקמה), לכן סוכה זו כשרה (אך אין לשבת תחת סכך זה). ו. אושפיזין 7 אורחים, שלפי המסורת באים לבקר בסוכה בכל 7 ימי חג הסוכות. בכל יום מוזמן אורח אחר, והם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד (ויש הנוהגים להזכיר את יוסף אחרי אהרן). ז. מגילת קהלת ספר מהתנ"ך (מה"כתובים"), שכתב שלמה המלך, שנהוג לקרוא בשבת חול המועד סוכות. מושגים ביהדות גליון מספר 5 הושענא רבה ושמיני עצרת א. הושענות 1. פיוטי תפילה, שבח ובקשות לקב"ה, לפי סדר ה-א"ב, הפותחים במילים "הושענא". נהוג לומר פיוטים אלו בחג הסוכות בבית הכנסת בסיום תפילת שחרית, בשעת הקפת הבימה עם ארבעת המינים. 2. 5 הערבות שחובטים בהן בקרקע 5 פעמים, לאחר סיום התפילות המיוחדות בהושענא רבה (ראה להלן). ב. הושענא רבה כ"א בתשרי, היום השביעי של חג הסוכות, בו מרבים לומר "הושענות" (ראה לעיל), תוך כדי קיום 7 הקפות סביב בימת בית הכנסת. חיבוט ערבה - לאחר מכן חובטים ב-5 ערבות 5 פעמים על הקרקע. יום זה הוא גמר חיתום הדין, שהחל בראש השנה, לכן מרבים בו בתפילה, והוא דומה במעט ליום הכיפורים. בלילה הקודם, נהוג לומר את תיקון ליל הושענא רבה, המכיל קטעים מהתורה, מהמשנה ומהזוהר. יש הנוהגים לקרוא בלילה זה את כל ספר דברים. ג. שמיני עצרת - שמחת תורה היום השמיני של חג הסוכות, שהוא בעצם רגל (חג) בפני עצמו (במדבר כ"ט, לה), כלומר: אין מקיימים בו את דיני ומנהגי חג הסוכות, אלא הוא חג בפני עצמו, לכן מברכים בו "שהחיינו" בקידוש בליל החג, ועוד. בארץ-ישראל יום זה הוא גם שמחת תורה, בו רוקדים ושמחים עם ספרי התורה, תוך קיום הקפות סביב בימת בית הכנסת. לאחר מכן הכל עולים לתורה לקריאה בפרשה "וזאת הברכה" (וראה - חתנים). יש הנוהגים לקיים הקפות שניות במוצאי החג. ד. חתנים (בשמחת תורה) חתן מעונה - יש קהילות בהן נהוג לכנות בכינוי זה את העולה לתורה בקטע המתחיל מהפסוק: "מעונה אלוקי קדם" (דברים ל"ג, כ"ז). חתן תורה - העולה לתורה, לסיום הקריאה בתורה בסוף ספר דברים. חתן בראשית - העולה לתורה, לקריאה בתחילת ספר בראשית. ה. תפילת הגשם פיוט מיוחד, הנאמר בתפילת מוסף בשמחת תורה, בו מבקשים על ירידת גשמי ברכה. מתפילה זו מתחילים לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת "מחיה המתים" שבתפילת העמידה. אומרים בקשה זו עד תפילת שחרית של יום טוב ראשון של פסח. ו. אסרו חג היום שלאחר שלוש הרגלים, סוכות, פסח ושבועות, בו הקריבו את קורבנות היחיד שלא הספיקו להקריב בחג. הוא נקרא כך על פי הפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (תהילים קי"ח, כ"ז).

 
 
מידענוף
הודעות
מושגים ביהדות
הכיתות שלנו
מקצועות לימוד
תרגיל מחוזי ללמידה מרחוק
תורת חיים ותוכנית חינוכית
רב בית הספר - הרב שמואל כ"ץ שליט"א
מרכז צמיחה
מפגש עם ספר
מדעים
שקט! מצלמים
ארכיון
הענן החינוכי