יום ב', יט’ בתמוז תשע”ט
11:44 (24/02/11) עורך ראשי

מושגים ביהדות שבת גיליון מס' 38 א. לכה דודי פיוט שחיבר המקובל רבי שלמה אלקבץ (חי בתורכיה ובצפת בשנים: רס"ה (1505) –שמ"ד (1584), פני שבת המלכה. מאז הוא נאמר בכל תפוצות ישראל בליל שבת בתפילת קבלת שבת (מזמורים ופיוטים הנאמרים לפני תפילת ערבית). ב. רצה והחליצנו תוספת בקשה הנאמרת בסעודות השבת בברכת המזון , לפני ברכת "בונה ירושלים". ג. אב הרחמים תפילה לעילוי נשמות היהודים, שנהרגו ונטבחו על קידוש השם בימי הגזרות והשמד. כנראה, שהיא נתחברה לאחר הגזרות על יהודי אשכנז בשנת ד' תתנ"ו (1096). תפילה זו נאמרת בשבת ותפילת מוסף, לפני הכנסת ספר התורה לארון הקודש (בשבתות מיוחדות אין אומרים תפילה זו) . ד. אתה יצרת תפילה מיוחדת, הנאמרת בברכה האמצעית של תפילת העמידה של תפילת מוסף בשבת שחל בה ראש חודש. היא נאמרת במקום הנוסח הרגיל הנאמר בכל שבת. ה. שיר הכבוד שיר העוסק בכבוד הקב"ה המתחיל במילים "אנעים זמירות". נהוג לשיר אותו במגינה מיוחדת לאחר תפילת מוסף או לאחר תפילת שחרית בשבת ויום טוב. שיר זה מיוחס לרבי יהודה החסיד מרגנשבורג ו. ברכי נפשי מזמור ק"ד בתהילים העוסק בשבח והלל להקב"ה על בריאת העולם וכוחו המתגלה בבריאה. נהוג לומר פרק זה בשבת לאחר תפילת מנחה, מהשבת הראשונה שלאחר סוכות ועד ל"שבת הגדול" שלפני פסח, וכן בראשי חודשים לאחר תפילת שחרית. ז. אתה חוננתנו תפילה מיוחדת הנאמרת במוצאי שבת ויום טוב, בתפילת שמונה עשרה בברכת "חונן הדעת". תפילה זו היא מעין הבדלה בין קדושת השבת לימי החול. מושגים ביהדות גיליון מס' 39 שבת א. כבוד ועונג שבת מתקנת הנביאים וחז"ל, יש לייחד ולקדש את יום השבת כדי להבדילו משאר ימי החול. מצוות כבוד שבת כוללת – רחצה לכבוד שבת, לבישת בגדים נקיים ומיוחדים, עריכת שולחן, הדלקת נרות, ועוד. [המקור לכך הוא דברי הנביא: "וקראת לשבת עונג.. וכבדתו מעשות דרכיך" (ישעיהו נ"ח, י"ג).] מצוות עונג שבת כוללת – אכילת 3 סעודות, בציעה על לחם משנה, אכילת מעדנים ותבשיל חם, שתיית יין בסעודה, נר דולק בבית, ועוד. ב. לחם משנה שתי חלות שאותן יש לבצוע בסעודות שבת ויום טוב. חלות אלו הן זכר למנה הכפולה של המן, שירדה לאבותינו במדבר ביום שישי גם עבור יום השבת בו לא ירד המן (שמות ט"ז , כ"ב). ג. שניים מקרא ואחד תרגום מנהג לקרוא בכל שבת את הפרשה בתורה של אותו שבוע , פעמיים מן המקור בעברית, ופעם אחת בארמית מתרגום אונקלוס. ד. שלוש סעודות חובה מדרבנן לאכול שלוש סעודות בשבת –אחת בליל שבת, ושתיים ביום השבת- אחת לאחר תפילת מוסף והשנייה לאחר תפילת מנחה (סעודה זאת נקראת: סעודה שלישית) ,כי שלוש פעמים כתוב "היום" בפרשת ירידת המן (שמות ט"ז). בכל הסעודות יש צורך בלחם משנה, ולקדש על כוס יין, חוץ מהסעודה השלישית בה אין עושים קידוש. ה. הבדלה כדי לקדש את השבת , גם ביציאתה, ולהבדילה מימי החול, עם צאת השבת יש לברך מספר ברכות על כוס יין (לפי הסדר – יבנ"ה ) , והן: על היין – "בורא פרי הגפן" , על הבשמים – "בורא מיני בשמים" , על הנר – "בורא מאורי האש", והבדלה – "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך". גם במוצאי חג עושים הבדלה, אך אין מברכים על הבשמים ועל הנר. כאשר ליל יום טוב חל במוצאי שבת, סדר הברכות עם יקנה"ז: יין, קידוש (על כניסת החג), נר, הבדלה (על צאת שבת), זמן ("שהחיינו"). ו. מלוה מלכה סעודה הנאכלת במוצאי שבת , כדי ללוות את שבת המלכה ביציאתה ( היא נקראת גם "סעודה רביעית" הבאה לאחר שלוש הסעודות שחובה לאכול בשבת ). מושגים ביהדות גיליון מס' 40 א. תוספת שבת הזמן שיש להוסיף מהחול על הקודש כדי להקדים את כניסת השבת לשקיעת החמה, ולאחר את יציאתה זמן מה לאחר צאת הכוכבים. ב. שבות חז"ל, ביודעם את חשיבותה וערכה הרב של השבת, ואת חומרת אזהרות התורה הקשורות בשמירתה – אסרו דברים המותרים בעשייה מהתורה והוסיפו גזירות שהשבת תשמר כיום מנוחה שלימה. חז"ל הבינו, שהתורה באומרה: "וביום השביעי תשבת" (שמות כ"ג ,י"ב), התכוונה לצוות על שביתה גם מדברים שאינם מלאכה ממש, התורה ציוותה על החכמים להחליט מה לכלול בשביתה זו. לדוגמא: חכמים גזרו שאסור לעלות על עץ בשבת שמא יתלוש פירות או ענפים. ג. ל"ט אבות מלאכה ותולדות 39 מלאכות עיקריות האסורות מהתורה בשבת. מלאכות אלו אינן מפורטות בתורה, וחז"ל מצאו שהן ל"ט מלאכות שהיו במלאכת המשכן (הדבר נלמד מסמיכות הפרשיות של שבת והמשכן בתחילת פרשת ויקהל). ממלאכות אלו מסתעפות מלאכות נוספות, הנקראות "תולדות", הדומות ל"אבות" באופן עשיית המלאכה או במטרת עשייתה, וגם הן אסורות בשבת מהתורה. ד. מלאכת מחשבת מלאכה האסורה מהתורה בעשייה בשבת, היא רק מלאכה שנעשתה מתוך כוונה ובמחשבה גמורה לעשותה, ויש בה יצירה, כמו שהיה במלאכת המשכן (שמות ל"ה, ל"ג ; חגיגה י',ב). ה. מלאכה שאינה צריכה לגופה העושה מלאכה בשבת ואינו צריך לגופה, כלומר: עושה המלאכה מתכוון בעשייתה לתכלית ולצורך אחר ממה שהתכוונו בעשייתה במשכן – פטור. כגון: החופר בור ואינו צריך כלל את הבור, אלא רק את העפר שהוציא ממנו – פטור מהתורה, אך הדבר אסור מדרבנן. ו. פסיק רישה חיתוך (הפסקת) הראש. פעולה שמעיקר הדין מותרת בשבת, אך בכל זאת היא אסורה כי בהכרח שהיא תגרום לעשיית מלאכה האסורה בשבת. כגון: חיתוך ראש של עוף – אינו אסור בשבת, אך הואיל ובהכרח הוא יגרום לנטילת הנשמה ולמות העוף – דבר האסור בשבת, לכן חיתוך זה אסור. מושגים ביהדות גיליון מס' 41 א. קריאה בתורה משה רבנו תיקן לעם ישראל, שיקראו בתורה בציבור בכל יום שני וחמישי, שבת, חג, ראש חודש וחול המועד, כדי שלא יעברו עליהם 3 ימים ללא תורה. עזרא הסופר הוסיף ותיקן שיקראו גם בשבת בתפילת מנחה. בארץ- ישראל סיימו לקרוא את התורה פעם ב- 3 שנים, ובבבל סיימו את הקריאה פעם בשנה. גם כיום נהוג לסיים את הקריאה בתורה פעם בשנה – בשמחת תורה. בשבת קוראים לעלות לתורה ל – 7 קרואים ; ביום הכיפורים – 6 קרואים; בחג- 5 ; בחול המועד וראש חודש – 4 ; ביום שני וחמישי, בשבת במנחה, בחנוכה, בפורים ובתענית ציבור – 3. סדר העלייה לתורה הוא: כהן ( נקרא - ראשון), לוי (שני), ישראל (שלישי) וכו'. העולה לתורה שביעי בשבת, נקרא – אחרון. ב. פרשת השבוע פרשה בתורה הנקראת בשבת בבית הכנסת. בתורה יש 54 פרשות, והואיל ויש שבתות בהן לא קוראים בפרשת השבוע, כמו בחגים, לכן מספר פעמים בשנה קוראים שתי פרשות מחוברות. כל פרשה מחולקת ל- 7 חלקים, בכל חלק יש לפחות 3 פסוקים. לכהן קוראים את החלק הראשון, ללוי – את השני, לישראל – את השלישי וכו'. בשבת במנחה וביום שני וחמישי קוראים את החלק הראשון של הפרשה הנקראת בשבת הבאה. קטע זה מחולק ל- 3 חלקים, כאשר בכל חלק יש לפחות 3 פסוקים. שמות הפרשות נקבעו על פי המילים הפותחות או המאפיינות אותן. ג. מי שברך 1. ברכה קצרה, הנפתחת במילים אלו, הנאמרת לכל עולה לתורה בשבת ובחג, לאחר סיום קריאת חלקו בפרשה. כמו כן מברכים ב"מי שברך" מיוחד חולים, יולדות ועוד. 2. תפילה קצרה לפני תפילת מוסף בשבת, בה מברך הש"ץ, האוחז בידיו את ספר התורה, את כל הקהל ואת כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה. בבתי כנסת רבים אומרים גם את "מי שברך לחיילי צה"ל". ד. מפטיר – הפטרה 1. הקטע בסוף פרשת השבוע, הנקרא פעם נוספת לאחר סיום קריאת הפרשה ל- 7 הקרואים, יש בו לפחות 3 פסוקים. בשבתות מיוחדות ובחגים קוראים במפטיר, קטע מיוחד בענייני היום, בספר תורה נוסף. קריאה חוזרת זו באה לתת כבוד לתורה על פני ספרי הנביאים מהם קוראים את ההפטרה. 2. העולה לתורה לקריאת הקטע הנ"ל (=מסיים). המפטיר קורא לאחר גלילת ספר התורה את ההפטרה – קטע מהנביאים הדומה בתוכנו לפרשה. המקור לקריאה זו הוא בגזירת אנטיוכוס הרשע מלך יון, שגזר על עם ישראל שלא לקרוא בתורה ברבים, לכן הם קראו פרק מהנביאים הדומה בתוכנו לפרשה. ה. הגבהה וגלילה לאחר סיום הקריאה בתורה, אחד מהציבור מרים בשתי ידיו את ספר התורה מעל הבימה, ופורש אותו כך שכל הקהל יראה את הכתב שלו. לאחר שהמגביה מתיישב, אדם נוסף מתכבד בגלילת הספר, סגירתו על ידי אבנט (חגורה) מיוחד והלבשתו במעיל. בני עדות המזרח מגביהים את ספר התורה, הנתון בתוך קופסת עץ, לפני הקריאה בו. מושגים ביהדות גיליון מס' 42 א. ידיד נפש פיוט קצר שנהוג לומר או לשיר לפני קבלת שבת, ובהזדמנויות נוספות. את הפיוט חיבר הרב אלעזר אזכרי, ממקובלי צפת במאה ה- 16, מחבר "ספר חרדים". האותיות הראשונות הפותחות את 4 בתי הפיוט מרכיבות את שם ה'. ב. שלום זכר סעודה חגיגית המתקיימת בליל שבת שלאחר לידת בן זכר. היא נקראת כך על פי דברי חז"ל: "כיון שבא זכר בעולם, בא שלום בעולם" (נדה ל"א, ב). נהוג לאכול בה חומוס (ארבס) : א. כסימן לאבלות התינוק, השרוי בצער על שהמלאך סטר על פיו והשכיחו את התורה שלמד במעי אימו. ב.על שם הנאמר בפסוק: "הרבה ארבה את זרעך" (בראשית כ"ב, י"ז). ג. רצה והחליצנו בקשה קצרה שמוסיפים בסעודות השבת באמצע ברכת המזון - בברכת "בונה ירושלים". ד. קידושא רבא 1. הקידוש שנעשה בסעודת הבוקר ביום השבת. הנוסח שלו קצר מהקידוש של סעודת ליל שבת, לכן קראו לו בשם זה בלשון סגינהור – הקידוש הגדול. 2. כיבוד שניתן למתפללים בשבת לאחר תפילת מוסף, לכבוד נער בר-מצווה או חתן שעלו לתורה באותה השבת. ה. יקום פורקן שתי תפילות קצרות הנאמרות בבית הכנסת בשבת לפני תפילת מוסף. בראשונה - יש ברכה לראשי הגלויות, לראשי הישיבות ולתלמידי החכמים; ובשניה – ברכה לכל בני קהילת העיר. תפילות אלו נתקנו בתקופת הגאונים בבבל, בשפה הארמית שהייתה השפה המדוברת באותה העת. ו. צדקתך צדק 3 פסוקים מתהילים הנאמרים לאחר חזרת הש"ץ בתפילת מנחה של שבת [הפסוק הראשון (תהילים ל"ו, ז') נפתח במילים אלו]. אחד הטעמים לאמירתם – הצדקת דין שמים על מותם של 3 צדיקים, שמתו בזמן מנחה של שבת, והם: יוסף הצדיק, משה רבנו ודוד המלך. מושגים ביהדות גיליון מס' 43 א. אמירה לגוי – גוי של שבת חכמים גזרו, שאסור ליהודי לומר בערב שבת או בשבת לעשות עבורו מלאכה האסורה בעשייה בשבת מהתורה או מדרבנן, אך מותר לומר לו זאת בדרך רמז או לצורך מצווה. בשעת הצורך נהגו להיעזר בגוי של שבת- גוי הבא במיוחד בשבת לעשות מלאכה עבור יהודי,וזאת בתנאי שהוא לא התבקש לכך במפורש, וגם הוא נהנה מאותה מלאכה. ב. כלי ראשון ושני כלי ראשון- הוא כלי עם אוכל או שתייה, הנמצא על האש (או על הפלטה) או שהורד מהאש. כלי שני- הוא הכלי שאליו מעבירים את האוכל או את המים מהכלי הראשון. הבחנה זו חשובה בעיקר לדיני בישול בשבת. ג. יד סולדת בו שיעור חום הגורם ליד להתרחק ממקור החום. שיעור זה קובע לאיסור בישול בשבת (הוא לא פחות מ- 45 מעלות צלזיוס). ד. הטמנה עטיפת כלי ובו תבשיל על ידי כיסוי, כגון: מגבת או שמיכה, כדי להוסיף או לשמור את חומו בשבת. חכמים התירו להטמין אוכל רק בערב שבת ורק בדבר שאינו מוסיף חום, וזאת מתוך חשש שמא דבר זה יביא להדלקת אש או לחימום בשבת. ה. מוקצה דבר שהוא מופרש ומובדל מדעת בני אדם, מלהשתמש בו בשבת ויום טוב, אסרו חכמים לטלטלו בימים אלו כדי להבדילם מימי החול. מותר לגעת בדבר מוקצה אך אסור לטלטלו. מושגים ביהדות גיליון מס' 44 א. הוצאה מרשות לרשות - ארבע רשויות אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, והיא – הוצאת חפצים ממקום (רשות) למקום. איסור זה מתייחס ל-4 המקומות (רשויות) הבאים: 1. רשות היחיד – מקום המוקף במחיצה שגובה הוא לפחות 10 טפחים, ושטחו לפחות 4X4 טפחים [טפח = 8-10 ס"מ]. 2. רשות הרבים – מקום מעבר לרבים, שרוחבו לפחות 16 אמות [אמה = 50-60 ס"מ], והוא אינו מוקף במחיצות. 3. כרמלית – מקום שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים, כגון: ים, מדבר. 4. מקום פטור – מקום ברשות הרבים ששטחו פחות מ 4X4 טפחים, והוא גבוה מהקרקע לפחות 3 טפחים. ב. צורת הפתח – עירוב צורת הפתח היא - לחי [עמוד] בצד אחד, ולחי בצד שני וקורה על גביהם. בצורה זו עושים עירוב סביב לרשות הרבים, וכך מקום זה נהפך לרשות היחיד. דבר זה מאפשר הוצאה חפצים בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך. כיום נהוג לעשות את העירוב על ידי הקפת העיר בעמודים ועליהם מתוח חוט ברזל. ג. עירוב חצרות תקנת חכמים, (מיסודו של שלמה המלך ובית דינו), שמטרתה לאחד חצר המשותפת למספר בתים, ולהופכה לרשות היחיד. דיירים הגרים בחצר אחת, ולכל אחד מהם יש בית משלו – על כל דייר להשתתף בקניית מאכל אחד (מקובל במצות), הנשאר מונח באחת הדירות כל השנה. בכך נהפכת החצר לרשות אחת (היחיד), ומותר לכולם לטלטל בה בשבת ולהוציא כל חפץ מביתם לחצר, ולהיפך. ד. תחום שבת מהתורה מותר לאדם לצאת בשבת ובחג מחוץ למקום מושבו עד י"ב מיל [כ-12 ק"מ - המרחק מקצה מחנה ישראל במדבר ועד המשכן]. חכמים גזרו שההיתר לצאת מחוץ לתחום (מהעירוב), יהיה רק עד אלפיים אמה (כק"מ) (רש"י שמות ט"ז, כ"ט). ה. עירוב תחומין איחודם של שני תחומים והפיכתם לתחום אחד. הרוצה לצאת בשבת לצורך מצווה מחוץ לתחום שבת (כנ"ל), עליו להניח לפני כניסת השבת מזון של שתי סעודות מחוץ לעיר בסוף אלפיים אמה (או שימתין שם עד כניסת השבת). בכך הוא קונה שביתה במקום הנחת המזון כאילו זה ביתו, ומותר לו ללכת משם בשבת אלפיים אמה (כק"מ) נוספות לכל צד. ו. עירוב תבשילין כאשר חל יום טוב בערב שבת, תיקנו חז"ל להכין ולבשל אוכל מיוחד בערב יום טוב לכבוד שבת. על ידי הכנה זו מותר לבשל ולאפות ביום טוב לכבוד שבת, כי בישול זה נראה כהמשך לבישול שהחל בערב יום טוב.כיום, לפני כניסת החג לוקחים פת ותבשיל (ביצה וכדומה), הנשארים עד יום השבת, ומברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצות עירוב".

 
 
מידענוף
הודעות
מושגים ביהדות
הכיתות שלנו
מקצועות לימוד
תרגיל מחוזי ללמידה מרחוק
תורת חיים ותוכנית חינוכית
רב בית הספר - הרב שמואל כ"ץ שליט"א
מרכז צמיחה
מפגש עם ספר
מדעים
שקט! מצלמים
ארכיון
הענן החינוכי